על טאי צ’י צ’ואן מסעות בסין, מערבונים ולוחמי שוורים
באחת מאותן הגירות לסין בעיצומו של חורף קשה נחתתי בהנגזו לדירה ששכר חברי הטוב האזרח ק. בה התארחתי לתקופת הסתגלות קצרה. הדירה קטנה, צפופה וקרה, בתוך מיתחם רועש של משפחה סינית על רכס ליד האגם .בעוד ימים ספורים אסע לשנחאי, כמעט ללא קצה חוט בעיר הגדולה. המתח משפיע עלי לרעה עד שאני מבחין בערימת הסרטים על המדף במערבון ישן שזכרתי במעורפל כילד.
את הסרט ריו בראבו בביומו של הווארד הוקס, ראיתי לראשונה לפני שנים רבות: ג’ון ווין בהופעה מצוינת כשריף מזדקן, דין מרטין הנהדר בתפקיד חייו כאקדוחן אלכוהליסט, ריקי נלסון צעיר מדי, כמעט ילד, וולטר ברנן זקן ונכה. החבורה הפגומה מחזיקה מעמד כנגד צבא שכירי חרב אינסופי ובעל חווה דורסני כנגד כל הסיכויים. אבל תחת המתח והסכנה מוצאים זמן לשיר, לשתות ולהתאהב באנג’י דיקינסון. באופן מוזר הסרט משפיע עלי לטובה האוירה בדירה משתנה. האזרח ק. ואני יוצאים לשתות ברחובות הנגזו ולמרות שכמו דין מרטין אני מרגיש כמו אקדוחן שיכור עם ידיים רועדות, אני מוכן לעוד קפיצה קלה לשנחאי שתימשך הפעם כמה שנים.
מסתבר שהאוורד הוקס במאי הקולנוע שביים גם את “השינה הגדולה” המעולה, היה חבר קרוב של ארנסט המינגווי וכמוהו האמין בחשיבות של Grace under pressure
(לא הצלחתי לתרגם לעברית בצורה שתניח את הדעת ) והאמת שקצת קשה להסביר למה הכוונה, אבל ברור לי שעל זה בדיוק אנחנו מתאמנים כל אותם שנים באומנות הטאי צ’י צ’ואן.
היכולת להירגע תחת לחץ פיזי, לנטרל התקפה ללא אגרסיה להשתמש במשאבים העמוקים של התודעה מבלי להיגרר למעגל האלימות של היריב, כל אלו אינן תכונות מולדות, אלא נלמדות במשך זמן רב באימונים ומדובר כמובן לא רק בלחץ פיזי.
המינגווי שהיה מתאגרף, ראה בלוחמי השוורים ואומנות הזירה שלהם את הביטוי האופטימלי וכתב מספר ספרים מצוינים שהתמקדו בתיאורי זירה מפורטים. לוחם השוורים נחות כמובן פיזית מהשור ומשתמש בתמרון ובתנועה כדי להתחמק מהתקיפות ורק כאשר השור הפצוע מותש מגיע רגע ההכרעה והריגתו בידי הטוררו.
לא הצלחתי לתרגם לעברית בצורה שתניח את הדעת והאמת שקצת קשה להסביר למה הכוונה, אבל ברור לי שעל זה בדיוק אנחנו מתאמנים כל אותם שנים באימוני טאי צ’י צ’ואן.
היכולת להירגע תחת לחץ פיזי, לנטרל התקפה ללא אגרסיה להשתמש במשאבים העמוקים של התודעה מבלי להיגרר למעגל האלימות של היריב, כל אלו אינן תכונות מולדות, אלא נלמדות במשך זמן רב באימונים ומדובר כמובן לא רק בלחץ פיזי.
המינגווי שהיה מתאגרף, ראה בלוחמי השוורים ואומנות הזירה שלהם את הביטוי האופטימלי של וכתב מספר ספרים מצוינים שהתמקדו בתיאורי זירה מפורטים. לוחם השוורים נחות כמובן פיזית מהשור ומשתמש בתמרון ובתנועה כדי להתחמק מהתקיפות ורק כאשר השור הפצוע מותש מגיע רגע ההכרעה והריגתו בידי הטוררו.
אמן טאי צ’י צ’ואן מניח באימוניו, שהיריב חזק יותר ונמנע מלפגוש כח בכח. בקלאסיקות מצוינת החשיבות של “להוביל את השור באפו”, היכולת לנטרל כח רב על ידי כח זעיר, עיתוי ומיומנות.
האמן ישאף לשחרר את שריריו בזמן התקיפה ולהוביל את התוקף לריקנות שתגרום לאבדן שווי משקל לשבריר שניה, את ניסיון החזרה לאיזון של היריב ילווה בכח האלסטי שהצטבר בגופו כתוצאה משיחרור שריריו.
כמובן שקשה לביצוע ונדרש תרגול רב, שנים ארוכות תחת הדרכתו של מורה מעולה כדי להתגבר על התגובה הראשונית של התנגדות והתקשחות הגוף תחת התקפה
?Grace under presure האין זו דוגמה נהדרת ל
ואפילו אין צורך להרוג שור
