על טאי צ'י ורוקנרול- פרידה מלו ריד

כיומיים לפני שלו ריד נפטר שוחחתי עליו עם נילס מבייג'נג בזמן ששוטטנו ברחובות שנחאי.  חיפשנו סטודיו לבית הספר החדש של מאסטר קלי שייפתח בעיר. מאסטרו ריד היה  אחד האמנים האהובים עלי כשהייתי נער וסימן בשבילי חלק מעולם שעזבתי מאחור בגיל 21, כך ששמחתי לגלות לפני שנים ספורות שהוא הפך למתאמן אדוק בטאי צ'י ובעצם באופן משונה אנחנו שוב חולקים את אותה דרך או מערכת אמונה. עכשיו כשאני מביט לאחור אני תוהה על עצם ההזדהות שלי עם נרקומנים ,טרנסווסטים, נימפומניות שאיבדו את ילדיהם  ושאר החומרים שמהם היה מורכב העולם הקודר של לו, מצד שני הסבל הוא אוניברסלי, ודאי כשאתה שוכב באוהל צבאי במדבר ושומע באוזניות את "ונוס בפרווה".

לא מזמן גיליתי שדיויד בואי האיש והאגדה בילה מספר חודשים במנזר סה מי לינג בסקוטלנד שבו שהה המורה שלי דן ראסל בערך בערך אותה תקופה, בואי לאחר הסינגל המצליח הראשון ולפני שהפך לזיקית האנושית סטארדאסט שקל ברצינות להפוך לנזיר  בודהיסטי , היה זה טרונגפה רינפוצ'ה המורה הטיבטי שאמר לו ש"הוא יהיה מוזיקאי הרבה יותר טוב מנזיר".

 אין הבדל גדול כפי שנדמה בין טאי צ'י לרוק שניהם בשיאם חלק מחיפוש אחר אותו דבר חמקמק "מגע של אמת" ושניהם יכולים להיות באותה מידה חסרי ערך לחלוטין בהיעדר המגע ויסלחו לי כמובן כל אותם חובבי קהילות אקולוגיות ,זוללי אוכל אורגני , רוכבי אופניים בבגדים זרחניים, סאנייסים בגרוש, חובבי פסטיבלים רוחניים בשקל, נוכלי ניו אייג' בתלבושות קוריאניות  ושאר דברים בטלים…וכמובן שהנרי מילר היה מנסח את זה הרבה יותר טוב ממני .

ג'ק קרואק אלן גינצבורג הקריאו שירים בבית הקפה בניו קאסל שבו בילה דן ראסל הצעיר ובהשפעת "בדרכים" של קרואק הוא נדד למסע האמריקאי  שהוביל אותו לאחר שנים ספורות  ואינספור הרפתקאות  לפגישה בבר באוקספורד עם הלאמה הטיבטי הצעיר טרוגפה. מצד שני באותו קפה הסתובב גם ויליאם בורוז הידוע לשימצה ובטוח שלא כל דקאדנס מוביל להארה כפי שלמדו כמה מחברי בעקבות מסעות סמים אינטנסיביים מדי שהתחברו לתודעה מיוסרת והסתיימו באחד ממקומות הריפוי האלו בהם לא מפסיקים לספק לך סמים אך אבוי ההשפעה הרבה פחות מהנה.

בכל מקרה התורות המזרחיות אלו מהן שיש להם ערך ממשי וידע עברו במאמץ עצום ממורים לתלמידים מסורים וביניהם לליצני הניו אייג' אין מקום. אומנויות פנימיות לא נועדו להפוך אותנו לבריאים וצעירים יותר המוות הוא תמיד מעבר לפינה,הזמן קצר והגוף מתכלה בהכרח .היוגה לא נוצרה לטובת ההיבריס המפלצתי של כוכבות פופ מזדקנות גם לא נועדה לחיטוב גוף של נשות הפרברים  ,אומנות הטאי צ'י לא נועדה לשמירה מדוקדקת על הגוף על פי "עקרונות הרפואה הסינית" גם לא להתוודע לסין ותרבותה או להרגיע אותך "ממרוץ החיים המודרני" אלא להעמקת התודעה והקשר לחלקים העמוקים של המיינד. להתמודדות עם רגע המוות ומה שאולי בא אחרי…

אז שלום לו ותודה על "יום מושלם" ו"עיניים תכולות בהירות" עדיין לא רואה את עצמי שומע שוב בקרוב את ברלין אבל אין ספק שזאת חתיכת יצירת אומנות… צדקת ששום דבר לא יכול להביס שתי גיטרות ,בס, ותופים . שום דבר אולי חוץ מהמוות

Please follow and like us:

על טעויות תירגול שנפוצות בעולם ה טאי צ'י

מאמר אודות טעויות בסיסיות בתרגול טאי צ’י, מתמקד  בטעויות פיזיולוגיות בסיסיות הנפוצות בתרגול האמנות כפי שנתקלתי בהן במהלך השנים ונלמדים בבתי ספר שונים.

בנושא הדן טיאן בטאי צ’י קיים  בילבול נפוץ בין מרכז האנרגיה ומרכז התנועה. הדן טיאן התחתון (אחד מ3 מרכזים עיקריים בגוף האדם)  מרכז האנרגיה הגופני על פי התפיסה הדאואיסטית, ממוקם כ 2 אצבעות תחת הטבור. מרכז התנועה המוטורי או מרכז שיווי המשקל הוא תלוי תנוחה, תאוצה ומיקומו המדויק משתנה. 
שליטה טובה כאמן לחימה במרכז התנועה היא הכרחית אולם ריכוז נקודתי במהלך תירגול טאי צ'י בדן טיאן כמרכז אנרגיה נחשב טעות. 

לשון נוגעת בחיך העליון

נהוג בבתי ספר של שינג אי ובתירגולי צ' קונג מסוימים ומכאן כנראה הגיע לבתי ספר מסויימים בטאי צ’י. מיותר לחלוטין כפי שלמדתי ממורי. אין כל צורך בלשון מגולגלת כלפי מעלה או במנח לשון מלאכותי מסוים.

כתפיים מעוגלות, נוטות קדימה

או “כתפיים של נמר” כפי שהן נקראות לעיתים. שוב מדובר בהרגלים משיטות מסוימות בעיקר שינג אי צ'ואן שמדגישות כתפיים ומבנה גב מעוגל.
אין כל קשר לטאי צ’י שמבוסס על הכוחות האנכיים  העוברים לגוף היריב ומחייבים חיבור ומבנה טוב בין הכתף שיכמה לטורסו בעת העברת הכח.
עיגול הכתפיים פנימה והדחקת החזה פוגע בעיקרון הבסיסי של עמוד שידרה מתוח וישר. 
טעות נוספת היא נעילת מפרק הכתף והשיכמה,  השארת הכתף למטה לאורך כל התרגול,  פוגע לטווח ארוך בגמישות וחוזק הגוף העליון ולא מאפשר מעבר כוחות אלסטיים טובים או תהליך שקיעה מוצלח. הגמשת וחיזוק הטורסו ורצועת הכתפיים בכלל הם בדרך כלל תוצאות של אימון נכון. 

ברך קורסת

או ברך הנוטה פנימה בניגוד למצב הנכון של ברך הממוקמת כשכיוון המיפרק מקביל לכף הרגל. אולי הטעות המשמעותית ביותר מבחינה פיזיולוגית בשל החשש לנזק מצטבר. ברך נוטה פנימה לא מאפשרת פתיחה טובה של מפרק הירך ומעבר כוחות אנכיים . בזמן עמידה במנח רגליים הקלאסי  הברך הקידמית לא אמורה לעבור אנך דמיוני הנמתח מבסיס האצבעות של אותה רגל.

גוף נע כחטיבה אחת ושמירה על גובה אחיד בתרגול הסדרה. מדובר בהוראות כלליות למתחילים שהפכו בטעות לכללי יסוד בבתי ספר מסוימים . שינויי גובה שמתרחשים בתירגול המעגל האנכי הם הכרח באימון נכון. אין תהליך שקיעה ללא שינוי גובה. הגוף לא אמור לנוע כחטיבה אחת אלא בגלי תנועה וכח מתוזמנים היטב.

משקל כפול על כפות הרגליים

הקלאסיקות ברורות מאוד בהתייחסות לנושא,  אין משקל כפול על כפות הרגליים (מלבד תנועת הפתיחה, סיום מקטע או סיום התבנית)  החיבור הדינמי רגל מרכז הוא תמיד לאחת הרגליים האחורית או הקידמית בהתאם למצב, התנועה ולכיוון הטכניקה. כל גירסא אחרת  חלוקת משקל 60-40 או 70-30 מהווה טעות  בסיסית 

פרופסור צ'אנג מאן צ'ינג ותלמידים

בתמונה: פרופסור צ'אנג מאן צ'ינג ותלמידים.

Please follow and like us: