על מורים ומסעות

את  דן ראסל פגשתי לראשונה בעין כרם בירושלים בתחילת שנות התשעים. מפגש ששינה במידה רבה את נקודת המבט שלי כאיש צעיר. שנה אחר כך ירדתי מהרכבת בעיירה הקטנה בגבול סקוטלנד, מסע ראשון  בסדרה של מסעות לימוד ואימונים שערכתי במשך יותר מ 20 שנה ברחבי העולם . דן לימד בדוג'ו בבנין תעשייתי ישן  קארטה אוקינאווי, יוגה , מדיטציה וטאי צ'י, ידע אותו אסף ממיטב המורים ממגוון מסורות החל מצו'גיאם טרונגפה המורה הטיבטי איתו נסע בגיל 19 לבהוטאן ואחריו שורה ארוכה של מורים טיבטים, מורי זן , אמני לחימה , שאמנים ואנשים יוצאי דופן . המשכתי ללמוד מדן בביקוריו בישראל ונסעתי ככל שהתאפשר  להתאמן בצפון אנגליה. התאמנתי ביו השאר תחת הדרכת סנסיי ג'ורג אנדרוז איש קראטה באיכות יוצאת דופן. בשנים הראשונות המשכתי להתאמן בבית ספר לטאי צ'י גדול בישראל, בו התחלתי את לימודי הטאי צ'י.

שנים ספורות לאחר המפגש עם דן התחילו שמועות על מורה חדש לטאי צ'י שאימץ דן והוא עתיד לבקר באנגליה לקראת סוף הקיץ . רב אמן פטריק קלי למד במשך כ 20 שנה כתלמיד "מעגל פנימי" מאחד המורים הבולטים בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה -מאסטר הואנג שינג-שיאנג.

Grandmaster Huang Xing Xian

Huang Xing Xiang

בתי הספר הסיניים המסורתיים מלמדים אלפי אנשים תנועות חיצוניות ועקרונות כלליים אבל למעשה רק בודדים הופכים לתלמידים בבית הספר הפנימי ומקבלים את הידע הקשור למצבי תודעה , כוונה וכוחות פנימיים . נדיר שמערבי יתקבל כ"תלמיד פנימי" למורה סיני ברמה גבוהה. פטריק קלי זכה ללמוד גם ממאסטר מה יואליאנג שחי והתאמן עד גיל 98, חתנו של מייסד סגנון וו ושריד לסין העתיקה. תודות לנדיבות  של דן ופטריק זכינו להתאמן בטאי צ'י ברמה שלא נתקלתי בה לפני או אחרי . בשנים הבאות המשכתי בנסיעות אימון לאנגליה  והתרכזתי בתורתו של מאסטר הואנג כפי שהועברה בידי פטריק קלי. לאחר הנסיעות הרבות לעיירה הקטנה בצפון אנגליה הפכה פריז לשינוי מרענן ונהניתי מאימונים מרוכזים בגני לוקסמבורג . שרירי הרגליים הכואבים משעות האימון הארוכות לא הפריעו כמובן לשוטטות ברחובות פריז , אימונים מרוכזים שנמשכו מספר שבועות איפשרו בפעם הראשונה לימוד מסודר ומעמיק של השיטה , הסידרה הקצרה של צ'אנג מאן צ'ינג, הסדרה ארוכה של יאנג צ'אנג פו, הסידרה המהירה של הואנג שינג-שיאנג ותרגילי הזוגות המובנים. אומנות הטאי צ'י כאומנות לחימה מבוססת על הכרה של חמשת מצבי השרירים ויכולת שימוש בתהליכים שהם בדרך כלל לא מודעים. שרירים במצב מתיחה מסוגלים להפיק כח הגדול בהרבה משריר במצב מכווץ. הגישה המערבית המדעית של פטריק קלי לאומנות העתיקה היתה שינוי מרענן , תהליכים פנימיים תוארו בדייקנות בעוד כללים מסוימים של התרבות הסינית שאינם מתאימים לעולם המערבי המודרני נשארו מאחור .

אימון טאי צ'י פריז

בשנים הבאות התחלתי להתאמן בקבוצת האימונים הסגורה לתלמידים ותיקים בה הועבר מרבית הידע .האימונים התקיימו סמוך לכפר קוגולין לא הרחק מסאן טרופז שבריויירה הצרפתית . נוספו סדרות עגור לבן וטכניקות מקל קצר ( כלי הנשק המסורתיים : חרבות וכידונים , הוצאו מהשיטה עקב חוסר רלוונטיות למאה ה21) .נסיעות אימונים נוספות לרחבי אירופה כשרשת התלמידים ובתי הספר של השיטה הלכה והתרחבה.

לקראת שנת 2002 החלטתי לעבור לסין , לאחר כעשור של אימונים באומנויות לחימה סיניות רציתי להכיר טוב יותר את המזרח הרחוק . לאחר נחיתה קצרה של מספר חודשים בהנגז'ו המשכתי לדרום סין ועברתי לגור בגואנגז'ו למטרות עבודה, מפגש מקרי בבר הוביל לפגישה עם מאסטר צ'ן אמן קונג פו בסיגנון "וינג צ'ון"   שלמד את האומנות שהשתמרה באגודה סודית (שנים רבות היה איסור על אימוני אומנות לחימה שלא מטעם הממשלה בסין). התאמנו בקבוצה קטנה ליד מקדש מקומי . הוינג צ'ונג התפתח כמו הקארטה האוקיינאווי מאומנות העגור לבן ואימון עם מורה מצוין תרם רבות להבנה שלי בעיקר של הסדרה המהירה. עם סיום חוזה העבודה עברתי לשנחאי, המשכתי בנסיעות אימונים מסודרות לסדנאות של פטריק קלי באירופה, עובדה שנראתה משונה מאוד בעיני חברי הסינים והמערביים. מדי פעם כמובן בדקתי מורים מקומיים. השתדלתי להאיץ את מספר הנסיעות לאירופה בגלל הפרישה הצפויה של פטריק מתוך מאמץ לשמר את הידע ככל האפשר. מספר שנים לאחר שעזבתי את שנחאי, התארגנה משלחת מאולתרת של תלמידים ותיקים לסיור ראשוני בסין , לאחר שנים רבות והקמת עשרות בתי ספר ברחבי אירופה ,פטריק מתוך רצון להחזיר חלק הידע שאבד לקח על עצמו את המשימה הקשה לפתוח בית ספר לטאי צ'י בסין. זכינו לכיתות אמן יומיות תוך כדי חיפוש אחר מקום מתאים בשנחאי ובייג'ינג. בנסיעה הבאה נפתח בית הספר במרכז הרובע הצרפתי בשנחאי וסגרנו מעגל : מרכז האימונים חזר לעיר שהייתה מרכז הטאי צ'י בתחילת המאה ה20.

london

Please follow and like us:

על טעויות תירגול שנפוצות בעולם ה טאי צ'י

מאמר אודות טעויות בסיסיות בתרגול טאי צ’י, מתמקד  בטעויות פיזיולוגיות בסיסיות הנפוצות בתרגול האמנות כפי שנתקלתי בהן במהלך השנים ונלמדים בבתי ספר שונים.

בנושא הדן טיאן בטאי צ’י קיים  בילבול נפוץ בין מרכז האנרגיה ומרכז התנועה. הדן טיאן התחתון (אחד מ3 מרכזים עיקריים בגוף האדם)  מרכז האנרגיה הגופני על פי התפיסה הדאואיסטית, ממוקם כ 2 אצבעות תחת הטבור. מרכז התנועה המוטורי או מרכז שיווי המשקל הוא תלוי תנוחה, תאוצה ומיקומו המדויק משתנה. 
שליטה טובה כאמן לחימה במרכז התנועה היא הכרחית אולם ריכוז נקודתי במהלך תירגול טאי צ'י בדן טיאן כמרכז אנרגיה נחשב טעות. 

לשון נוגעת בחיך העליון

נהוג בבתי ספר של שינג אי ובתירגולי צ' קונג מסוימים ומכאן כנראה הגיע לבתי ספר מסויימים בטאי צ’י. מיותר לחלוטין כפי שלמדתי ממורי. אין כל צורך בלשון מגולגלת כלפי מעלה או במנח לשון מלאכותי מסוים.

כתפיים מעוגלות, נוטות קדימה

או “כתפיים של נמר” כפי שהן נקראות לעיתים. שוב מדובר בהרגלים משיטות מסוימות בעיקר שינג אי צ'ואן שמדגישות כתפיים ומבנה גב מעוגל.
אין כל קשר לטאי צ’י שמבוסס על הכוחות האנכיים  העוברים לגוף היריב ומחייבים חיבור ומבנה טוב בין הכתף שיכמה לטורסו בעת העברת הכח.
עיגול הכתפיים פנימה והדחקת החזה פוגע בעיקרון הבסיסי של עמוד שידרה מתוח וישר. 
טעות נוספת היא נעילת מפרק הכתף והשיכמה,  השארת הכתף למטה לאורך כל התרגול,  פוגע לטווח ארוך בגמישות וחוזק הגוף העליון ולא מאפשר מעבר כוחות אלסטיים טובים או תהליך שקיעה מוצלח. הגמשת וחיזוק הטורסו ורצועת הכתפיים בכלל הם בדרך כלל תוצאות של אימון נכון. 

ברך קורסת

או ברך הנוטה פנימה בניגוד למצב הנכון של ברך הממוקמת כשכיוון המיפרק מקביל לכף הרגל. אולי הטעות המשמעותית ביותר מבחינה פיזיולוגית בשל החשש לנזק מצטבר. ברך נוטה פנימה לא מאפשרת פתיחה טובה של מפרק הירך ומעבר כוחות אנכיים . בזמן עמידה במנח רגליים הקלאסי  הברך הקידמית לא אמורה לעבור אנך דמיוני הנמתח מבסיס האצבעות של אותה רגל.

גוף נע כחטיבה אחת ושמירה על גובה אחיד בתרגול הסדרה. מדובר בהוראות כלליות למתחילים שהפכו בטעות לכללי יסוד בבתי ספר מסוימים . שינויי גובה שמתרחשים בתירגול המעגל האנכי הם הכרח באימון נכון. אין תהליך שקיעה ללא שינוי גובה. הגוף לא אמור לנוע כחטיבה אחת אלא בגלי תנועה וכח מתוזמנים היטב.

משקל כפול על כפות הרגליים

הקלאסיקות ברורות מאוד בהתייחסות לנושא,  אין משקל כפול על כפות הרגליים (מלבד תנועת הפתיחה, סיום מקטע או סיום התבנית)  החיבור הדינמי רגל מרכז הוא תמיד לאחת הרגליים האחורית או הקידמית בהתאם למצב, התנועה ולכיוון הטכניקה. כל גירסא אחרת  חלוקת משקל 60-40 או 70-30 מהווה טעות  בסיסית 

פרופסור צ'אנג מאן צ'ינג ותלמידים

בתמונה: פרופסור צ'אנג מאן צ'ינג ותלמידים.

Please follow and like us:

A short introduction to the short stick form

Please follow and like us: