על טאי צ’י ורוקנרול, פרידה מלו ריד

כיומיים לפני שלו ריד נפטר שוחחתי עליו עם נילס מבייג’נג בזמן ששוטטנו ברחובות שנחאי.  חיפשנו סטודיו עבור שיעורי טאי צ’י של מאסטר קלי שייפתח בעיר. מאסטרו ריד היה  אחד האמנים האהובים עלי כשהייתי נער וסימן בשבילי חלק מעולם שעזבתי מאחור בגיל 21, כך ששמחתי לגלות לפני שנים ספורות שהוא הפך למתאמן אדוק ואמן טאי צ’י ובעצם באופן משונה אנחנו שוב חולקים את אותה דרך או מערכת אמונה. עכשיו כשאני מביט לאחור אני תוהה על עצם ההזדהות שלי עם נרקומנים , נימפומניות שאיבדו את ילדיהם  ושאר החומרים שמהם היה מורכב העולם הקודר של לו , מצד שני הסבל הוא אוניברסלי, ודאי כשאתה שוכב באוהל צבאי במדבר ושומע באוזניות את “ונוס בפרווה”.

לא מזמן גיליתי שדיויד בואי האיש והאגדה בילה מספר חודשים במנזר סה מי לינג בסקוטלנד שבו שהה המורה שלי דן ראסל בערך בערך אותה תקופה, בואי לאחר הסינגל המצליח הראשון ולפני שהפך לזיקית האנושית סטארדאסט שקל ברצינות להפוך לנזיר  בודהיסטי , היה זה טרונגפה רינפוצ’ה המורה הטיבטי שאמר לו ש”הוא יהיה מוזיקאי הרבה יותר טוב מנזיר”. אין הבדל גדול כפי שנדמה בין טאי צ’י לרוק שניהם בשיאם חלק מחיפוש אחר אותו דבר חמקמק “מגע של אמת” ושניהם יכולים להיות באותה מידה חסרי ערך לחלוטין בהיעדר המגע ויסלחו לי כמובן כל אותם חובבי קהילות אקולוגיות ,זוללי אוכל אורגני , רוכבי אופניים בבגדים זרחניים, סאנייסים בגרוש, חובבי פסטיבלים רוחניים בשקל, נוכלי ניו אייג’ בתלבושות קוריאניות  ושאר דברים בטלים…וכמובן שהנרי מילר היה מנסח את זה הרבה יותר טוב ממני .

ג’ק קרואק אלן גינצבורג הקריאו שירים בבית הקפה בניו קאסל שבו בילה דן ראסל הצעיר ובהשפעת “בדרכים” של קרואק, הוא נדד למסע האמריקאי  שהוביל אותו לאחר שנים ספורות  ואינספור הרפתקאות  לפגישה בבר באוקספורד עם הלאמה הטיבטי הצעיר טרוגפה. מצד שני באותו קפה הסתובב גם ויליאם בורוז הידוע לשימצה ובטוח שלא כל דקאדנס מוביל להארה כפי שלמדו כמה מחברי בעקבות מסעות סמים אינטנסיביים מדי שהתחברו לתודעה מיוסרת והסתיימו באחד ממקומות הריפוי האלו בהם לא מפסיקים לספק לך סמים אך אבוי ההשפעה הרבה פחות מהנה.

בכל מקרה התורות המזרחיות אלו מהן שיש להם ערך ממשי וידע עברו במאמץ עצום ממורים לתלמידים מסורים וביניהם לליצני הניו אייג’ אין מקום. אומנויות פנימיות לא נועדו להפוך אותנו לבריאים וצעירים יותר המוות הוא תמיד מעבר לפינה,הזמן קצר והגוף מתכלה בהכרח .היוגה לא נוצרה לטובת ההיבריס המפלצתי של כוכבות פופ מזדקנות גם לא נועדה לחיטוב גוף של נשות הפרברים  ,שיעורי טאי צ’י לא נועדו לשמירה מדוקדקת על הגוף על פי “עקרונות הרפואה הסינית” גם לא להתוודע לסין ותרבותה או להרגיע אותך “ממרוץ החיים המודרני” אלא להעמקת התודעה והקשר לחלקים העמוקים של המיינד. להתמודדות עם רגע המוות ומה שאולי בא אחרי…אז שלום לו ותודה על “יום מושלם” ו”עיניים תכולות בהירות” עדיין לא רואה את עצמי שומע שוב בקרוב את ברלין אבל אין ספק שזאת חתיכת יצירת אומנות… צדקת ששום דבר לא יכול להביס שתי גיטרות ,בס, ותופים . שום דבר אולי חוץ מהמוות

שיעורי טאי צ'י

Dao-taiji.com

https://9clouds.ch/

Call Now Button