טאי צ'י

היסודות ההיסטוריים של אומנות הטאי צ'י לוטים בערפל. האומנות נוסדה על פי המסורת בידי אדם בשם זנג סאן פנג כשהיא מתבססת על עקרונות הטאואיזם כפי שהוצגו בידי לאו טזה. במהלך השנים התקיים מעבר ידע במשך דורות רבים ממורה מסור לתלמיד נאמן. האומנות המשיכה להתפתח במשך מאות שנים בכפר צ'ן שבצפון סין. "יאנג לו צ'אן" המכונה "יאנג הבלתי מנוצח" הפך את האומנות למפורסמת כשהציג אותה בחצר הקיסר, אז זכתה אומנות הלחימה האלמונית בשמה טאי צ'י צ'ואן.

יאנג שהתפרסם בזכות יכולתו יוצאת הדופן  לימד את המשפחה המלכותית, את גדוד שומרי הראש הקיסריים ומספר רב של תלמידים מהם התפתחו מרבית הזרמים המודרנים של הטאי צ'י.
 טאי צ'י כאומנות לחימה מתאפינת בתימרון פנימי,  הסטה וניטרול של כוחות התוקף, צבירת כח אלסטי כתוצאה מתהליכי שיחרור ברקמות השרירים בגוף והתגברות על התקפה ללא שימוש בכח גס. היכולת הנרכשת בהדרגה,  יכולה להתפתח ולהשתפר לאורך השנים גם במהלך תהליך ההזדקנות הבלתי נמנע.
יאנג צ'אנג פו הדור השלישי במשפחת יאנג, פיתח את סידרת התנועות האיטית ולימד בעיקר בשנחאי, ממנו התפתחו בתי הספר של סגנון יאנג ברחבי סין והעולם.
 במהלך חייו של יאנג צ'אנג פו השימוש המשמעותי באומנויות לחימה לצרכים צבאיים פחת בהדרגה
 הודגשו היתרונות הבריאותיים של התרגול והשיטה הפכה  פופולרית בקרב חוגים רחבים.

צ'אנג מאן צ'ינג ( Cheng Man Ching ) אמן ורופא מחונן למד מיאנג צ'ן פו. קיבל את הידע השמור לתלמידים קרובים והיגר לטאיוון רגע לפני ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים, תקופה שהביאה להכחדה של סין המסורתית ותחילת דיכוי האומנויות המסורתיות שנמשך עשורים רבים. צ'אנג הפיץ בשנותיו המאוחרות את אומנות הטאי צ'י בארצות הברית משם התפזרה ברחבי העולם המערבי על ידי תלמידיו.

הואנג שינג שיאנג יליד פוג'יאן התמחה מילדות בשיטת ה"עגור לבן" אחת משיטות הלחימה הפנימיות וזכה באליפות מחוז פוג'יאן בגיל צעיר. בזמן המלחמה הגדולה שירת כקצין בכיר בצבא הקואומינטאנג , לאחר המלחמה היגר הואנג לטאיוון שם פגש את צ'אנג מן צ'ינג והפך לתלמידו. בעשורים הבאים היגר הואנג לסינגפור ומלזיה והפיץ את הטאי צ'י בקהילות הסיניות של דרום מזרח אסיה.

          Yang Lu Chan

images
יאנג לו צ'אן מייסד סגנון טאי צ'י יאנג

Yang Lu-Chan – Father of modern Taiji. Yang Lu-Chan was born in Guangping and is remembered as the father of modern Taiji. As was the tradition the Taiji passed on by him was called Yang family Taiji. From this sprang Wu family Taiji, Sun family Taiji and most other minor styles.。

As a child, Yang liked martial arts and studied Changquan. At an early age Yang Lu-Chan also studied the art originating in the Qianzai Temple 千載寺 of Tang Village 唐村 in Boai County 博愛縣, about 30 miles from the present Chen Village. Qianzai Temple 千載寺 taught an intelligent synthesis of Buddhism, Daoism and Confucianism. Yang studied with Ch'en Chang-hsing of Chen village. Later Yang became famous for never losing a match and never seriously injuring his opponents. Having refined his martial skill to an extremely high level, Yang Lu-ch'an came to be known as Yang Wudi (楊無敵, Yang the Invincible). In 1850, Yang was hired by the Imperial family to teach Taijiquan to them and several of their élite Manchu Imperial Guards Brigade units in Beijing's Forbidden City.。

It is said that before moving to Beijing Yang Lu-Chan's art was referred to as Mian Quan (Cotton Fist)or Hua Quan (Neutralising Fist). While teaching at the Imperial Court, Yang met many challenges, some friendly some not, but invariably his soft techniques prevailed so convincingly that he gained a great reputation. Many who frequented the imperial households would come to view his matches. At one such gathering in which Yang won against several reputable opponents, the scholar Ong TongHe was present. Inspired by the way Yang executed his techniques Ong felt that Yang's movements were a physical expression of the philosophy of Taiji. Ong wrote for him this verse: "Hands Holding Taiji shakes the whole world, a chest containing ultimate skill defeats a gathering of heroes."This was the birth of the art of Taiji. Thereafter, Yang Lu-Chan's art and the styles that sprang from his teaching and by association with him, were referred to as Taijiquan.